פוסט 5 - קו הודו-סינגפור
פוסט 5 - קו הודו - סינגפור
אני שמח ששוב הגיע הרגע לפתוח את המחשב, לשבת ולכתוב.
לקח לי לא מעט זמן כי הימים האחרונים היו גדושים בעשייה, טיסות ולילות חסרי שינה.
אנסה לחזור קצת יותר משבוע אחורה, לימים שאחרי החתונה בהידראבאד, למרות שמאז עברו הרבה מים בגאנגס.
בימים שאחרי החתונה שקי האורז נסגרו, התפאורה חזרה לבוידעם והלו”ז התפנה. ניסיתי לנצל את הימים האחרונים בהודו לשוטטות ברחובות, חקירה של העיר ושאיפה חזקה של כל מה שהודו יודעת לספק שנייה לפני שאני חוזר שוב אל תרבות המערב.
ביום הראשון שאחרי החתונה ביקרתי במבצר מהמם מהמאה ה-11 בשם Golconda, שוטטתי בשכונה המוסלמית שצמודה למבצר והיא הזכירה מעין שילוב של יפו והודו רק שאת אבו חסן החליף מקום שמכר לי מאסאלה דוסה ב30 רופי (1.2 שקל, וואלה לוקח את אבו חסן).
בשאר הימים ביליתי בעיקר עם חבורת הידראבאד (לירן, סניגדה, שריג’ה, באראט ווינקי). הלכנו לסרט מקומי שניסה להיות הוליווד אבל יצא לו קצת יותר מידיי דרמטיות. סרט לא להיט, אבל היה להיט שהשייק שהזמנתי הגיע לי היישר אל הכסא באולם.
היינו בescape room והיינו שנייה מלגנוב את היהלום, אכלנו במסעדת אכול כפי יכולתך שם חגגתי יומהולדת לפי התאריך ההודי, באראט לימד אותי לשחק בדמינטון וביקרנו את הפרות של המקדש.
ימים מאוד מאוד כייפים עם אנשים באמת מתוקים שנכנסו לי ללב ואני מקווה ואנסה לשמור איתם על קשר!
את הימים האלה ליווה גם ההתרגשות מה”דבר האמיתי” שמתקרב לו – ניו זילנד.
אבל זה ידוע שבדרך לניו זילנד עוצרים ב:
סינגפור
סינגפור…
איזה מקום…
ככל הנראה בורא עולם רצה לעשות איזה דוגמא למדינה ויצר את סינגפור.
מהרגע שנוחתים מבינים שמשהו פה שונה, הכל מסודר, נקי, ברור.
לקחתי את המטרו מהשדה לצ’יינה טאון ואחרי קפה של בוקר בסטארבאקס, יצאתי לשוטט. השעה הייתה בערך 8 והרחובות היו דיי ריקים, אבל כשהגעתי לקומפלקס של הדוכנים ראיתי מקום שוקק חיים. כבר בשעת בוקר מוקדם זו, מכרו הרוכלים את הצבים, הצלופחים והצדפים שהם כ”כ אוהבים. המחזה של החיות המסכנות שמצטופפות יחד בכלובים קטנים מאוד לא הייתה לי נעימה במיוחד שחשבתי על זה שהאורז שאכלתי דקה לפני כנראה לא היה טבעוני במיוחד.
אחד הדברים שאני הכי אוהב לעשות בערים גדולות זה כרטיס נסיעה ללא הגבלה במטרו, עלה לי בערך 20 דולר סינגפורי ליומיים. המטרו בסינגפור לא פחות ממדהים, כל כך הרבה קווים שיכולים לשנע אותך לכל נקודה בעיר בתדירות מטורפת.
אז אחרי שיש נסיעות ללא הגבלה, התחנה הראשונה הייתה Gardens by the bay, פארק ענק ויפייפה על יד המפרץ.
הגן הבוטני בתוך הפארק היה מדהים, מגוון עצום של צמחים מכל מקום בעולם. מהקקטוסים של דרום אמריקה, דרך עצי זית ים תיכוניים עד עצי באובב מפלצתיים.
העייפות מהטיסה הכבידה על ההליכה בדרך למוזיאון Red dot. מזל שבדרך נתקלתי בקזינו שהרים לי את רמת האנדרנלין בדם עד שלא הרגשתי עייפות כלל. אחרי שהפקדתי את התיק והמצלמה, נכנסתי לקזינו כמו ילד קטן שנכנס לחנות ממתקים.
האמת, שבאמת הרגשתי כמו ילד. לא ידעתי איך כל העניין הזה מתנהל, מה הפרצדורה שצריכה להתבצע כדי שאוריד את מיטב כספי לטמיון. לאחר נדידה בין מכונות המזל לשולחנות הבלאק ג’ק, החלטתי שהכי קלאסי זה להפסיד את הכסף ברולטה.
רק אני והדילרית, היא מסבירה לי איך זה עובד ומה הסיכויים לזכייה בכל אחת מהאפשרויות. אני מחליט להיות סולידי ושם 30 דולר סינגפורי על אדום. כמובן שהפסדתי, הבית תמיד זוכה.
תחושת אחריות צפה בי והחלטתי שעכשיו זה לא זמן טוב להתמכר להימורים. קמתי והלכתי לכיוון היציאה, כשבדרך הבחנתי במכונת משקאות, שאלתי את אחד העובדים אם זה בתשלום והוא השיב שלא – יס! לא יצאתי פרייאר אחרי הכל. שתיתי קפה שהיה סביר מינוס מינוס וזה היה הקפה היקר ביותר ששתיתי, קפה ב30 דולר סינגפורי.
מהקזינו המשכתי למוזיאון הRed Dot שהוא מוזיאון עיצוב שמכיל מוצרים שזכו בפרס העיצוב הנחשק של Red Dot. למען האמת המוצרים שם לרוב לא הפילו אותי מהכסא, שבאופן מפתיע חלקן הגדול היה של חברות ענק כמו אפל ופיליפס.
הגעתי להוסטל, תנומה טובה של שעה הספיקה להטעין את המצברים לעת עתה ויצאתי לכיוון בית חב”ד סינגפור. רציתי לחוות לפחות הדלקת נרות אחת השנה. היה נחמד לפגוש קצת ישראלים ולשוחח, הדלקנו נרות והמשכתי לדרכי.
למחרת הלכתי לאחד הקניונים כדי לחפש תיק למחשב ובדרך פגשתי את מרקו (לא מי שאתם חושבים). מרקו בחור מגניב, איטלקי שמטיס airbus באמירייטס (שווה לשמור על קשר).
בין החנויות בקניון מצאתי מקום של סימולטורי טיסה, הכנסתי את היד לכיס ושילמתי 150 שקל לחצי שעה שבה אהיה טייס קרב, החלום הרטוב שלי מגיל 10. היה מאוד מדליק, הסימולטור עובד עם VR וזה מרגיש כמעט אמיתי (טוב לא באמת, אבל זה הכי קרוב שאגיע כנראה). המדריך הסביר איך ממראים, נוחתים ועושים תרגילים מגניבים באוויר, הוא היה גאה בי ואמר שאני טס יופי יופי.
הרגע הגיע והייתי צריך לזוז לשדה. מטרו ואני שם.
בשדה בסינגפור יש קניון שנקרא Jewel שבתוכו מלא מלא חנויות וגם את המפל indoor הכי גבוה בעולם (כמה מפלי indoor יש בעולם?). בכל אופן, חשבתי שזה נקודה טובה לחזור לשיעורי הצילום שאני עושה לעצמי ושם נלקחה תמונת החשיפה הארוכה הראשונה שלי.
אחרי Subway לא רע (תודה לירן וסניגדה שחשפתם אותי לקונספט). הלכתי לברר אם התיק שלי נשלח ישר לניו זילנד או שמישהו זרק אותו לפח. כמובן שבסינגפור כמו בסינגפור הכל נעשה כדין והתיק כבר יפגוש אותי בניוז (מה שגרם לי להסתובב עם בגדים דיי מסריחים כמה ימים).
השדה בסינגפור הוא פלא בפני עצמו. יש בו כל כך הרבה דברים שאנשים באים לשם כמה שעות לפני רק בשביל האטרקציות, כמו קולנוע בחינם וגינת פרפרים. כשסוף סוף עלינו למטוס הטייס הודיע לנו שיש בעיה עם אחת המערכות ועכשיו הם ינסו לסדר את זה, זה מאוד הרגיע את יושבי המטוס.
המראנו ואני יכולתי לשבת ולסיים את המלאכה שהתחילה אי שם בשלום עליכם 38, להשלים את הטרילוגיה של שר הטבעות.
אני חייב לציין שאני לא חובב גדול של מד”ב, שני הסרטים הראשונים ראינו באמצע הלילה ואני מודע שבחלקים רבים עצמתי עין או שתיים.
הסרט השלישי היה בהחלט הטוב מבינהם וההוכחה לכך היא שלא נרדמתי כלל. הסרט נגמר ונתתי אישור לטייס לנחות.
זהו, אני פה! ניו זילנד!
(פוסט זה נכתב אחרי שאני כבר שבוע בניו זילנד אבל אני לא אעשה לכם ספויילרים)