פוסט 13 - סוף הוא התחלה

בפרקים הקודמים ים היה בדרכו לאוקלנד כדי למכור את אפה האהוב. 

הגעתי לאוקלנד העיר הגדולה והתחלתי במלאכת סידור וניקוי הרכב, משימה שדחיתי ככל הניתן. כשהאוטו היה מסודר ומצוחצח התחלתי להפגש עם קונים פוטנציאלים, עם המעט שהיו. בגלל שסיימתי את הטיול בניו זילנד בסוף העונה כמות המטיילים שחיפשו רכב לא הייתה גדולה וזה היה מורגש בכמות הפניות שקיבלתי.

הקמתי מאחז בחנייה של בית חב”ד אוקלנד ומשם פעל חמ”ל המכירה. ביום ראשון בבוקר הלכתי ליריד מכוניות בעיר במטרה למצוא קונה. החוויה הייתה מיוחדת כשלעצמה, הרבה מאוד מוכרים שיושבים בכיסאות נוח ליד הרכב שלהם ומקווים למצוא מישהו שיסכים לשלם את מחירו. היה באמת נחמד ומיוחד. התחברתי עם המוכרים השכנים והעברנו את הזמן בנעימים כשמעט המתעניינים מסיירים בין הסחורות.

בשלב מסויים החלטתי להיות ישראלי ולהתחיל ליצור אינטרקציות עם הקונים. באותו שלב סף הלחץ שלי לא היה נמוך נוכח העובדה שבאמת אין הרבה ביקוש ואולי המכירה תיהיה קשה משחשבתי.

“Hey, How are you? Do you want to hear a little about this beautiful Van?”

אמרתי והרגשתי כמו ישראלי שעובד בעגלות בארה”ב. לא יודע אם זה מה שעבד אבל הצלחתי להשיג קהל מתעניינים. אחרי כמה זמן הגיעו זוג צ’יליאנים חמודים שהביעו התעניינות רצינית. הם בדקו את הרכב ורצו אותו. הסכמתי לרדת במחיר מ10,600 ל9,000 דולר ניו זילנדי, ירידה יחסית גדולה ממה שכיוויתי אבל בסוף העדפתי לישון בלילה בידיעה שאני לא הולך להתקע עם הרכב. בנוסף, כשמשווים את ירידת הערך לעומת המחיר שהיה עולה לי להשכיר וואן לשלושה חודשים מבינים שעדיין הקנייה הייתה כלכלית יותר בכמה סדרי גודל.

לחצנו ידיים. כל שאר המוכרים, שעדיין לא מכרו את רכבם, הסתכלו עלי בקנאה רבה כשאני מוריד את שלטי המחיר מהדלת האחורית של הוואן.

לקח כמה ימים עד שהזוג העביר את כל הכסף, כשבנתיים טיילתי קצת ברחבי העיר וסביבתה וראיתי אין ספור פרקים של Friends. באותם ימים זוג שפגשתי באי הדרומי גם הגיעו לעיר למכור את הרכב והלכנו יחד למשחק הוקי קרח שהיה אלים ומהנה מאוד. בנוסף, באחד הערבים הצטרפתי למועדון השחמט שמתכנס בבית חב”ד ונהנתי שלל משחקים טובים ושיחות מעניינות.

ערב אחד בעודי צופה בעוד פרק של חברים קיבלתי שיחה ממספר ישראלי. לא עניתי לשיחה כדי לא לחייב את מי שהתקשר בתעריף שיחת חו”ל. אחרי שניתקתי, שוב קיבלתי שיחה, הפעם עניתי ושמחתי לגלות שכמה אלפי דולרים רק מחכים לנוח אצלי בחשבון, איזה הפתעה טובה. אוקיי, קדימה! סיכמתי עם ברננדו שנפגש מחר ואעביר להם את הרכב, הקדמתי את הטיסה לאוסטרליה ליום שלמחרת וניגשתי למלאכת ריקון הרכב מחפציי האישיים, משימה שהייתה לא קלה בגלל שחפציי היו בכל פינה וגם כי קשה לעזוב בית.

נפגשנו למחרת, הסברתי להם על הוואן, איך מסדרים, איך מתחזקים, איך נוהגים ונפרדתי מהם וממנו בברכת דרך צלחה.