אדם רגיש מאוד

נסעתי לספרייה באופניים. בדרך עצר אותי איש מבוגר והתלונן בפניי שאני נוסע על המדרכה.

מידיי פעם זה קורה, אני מקבל ביקורת או הערה. כשזה קורה לרוב אני מרגיש שהאמירות של הצד השני פוגעות בי או מציקות לי גם כשהן אינן מכילות תוכן מעליב אלא ביקורת גרידא.

במצבים בהם הצד המלין משתמש בנימה או מילים לא נחמדות, הרגש שלי עוצמתי יותר. מצד שני כשזה המצב יותר קל לי לתרץ לעצמי למה נפגעתי וזה במקום מסויים “קל” יותר עבורי.

בדרך כלל אני מקבל את התחושה הזאת מאנשים זרים. כשאני חושב על זה בצורה אובייקטיבית אני מבין שזהו מצב לא אופטימלי שכן ישנם מספר לא מבוטל של אנשים לא נחמדים בעולם (לפעמים הם נחמדים אך נתפסים באותה סיטואציה כלא נחמדים). אם בדבריו של הצד השני אכן יש אמת והוא העביר אותה בצורה מנומסת ומכבדת אין שום סיבה שאעלב, הדבר המתבקש הוא לקבל את דבריו ולהתנצל. אך גם כשזהו המקרה אותה תחושה מלווה אותי מספר ימים עד שהיא חולפת לגמרי.

 חלקים בשיר של קרן פלס, “גם אני” ממש מדברים אלי בנושא הזה ,למשל: “כמוך אם זורקים לי הערה רעה, רע לי כל היום, זה סתם חיוך של הסתרה”

יכול להיות שאני באמת פשוט אדם רגיש מאוד ודברים כאלה נכנסים לי ללב. כרגע קשה לי להבין למה זה קורה, או איך לשחרר תחושות אלה כשהן מגיעות. אני מודע תחושות האלה שלי ויודע גם שהן חולפות עם הזמן. אני רוצה לדעת לשלוט בזה ולדעת לקבל ביקורת מזרים בצורה טובה יותר. כשאני מקבל ביקורת מהאנשים הקרובים לי לעומת זאת אני לרוב מקבל את זה בהבנה ולא נפגע ממנה.

בנתיים הדרך שלי לעבוד על זה היא תרגול, לא שאני מנסה להכנס למצבים האלה אבל טיול בעולם מפגיש עם הסיטואציות האלה בכמות גדולה יותר משגרת היום יום.

אני מאחל לעצמי לדעת לקבל ביקורת מזרים כשהיא אמיתית ובונה, מהצד השני לדעת לשחרר תחושות קשות כשאני מקבל מסרים פוגעים וריקים.

אני מאחל לעצמי שאקפיד להתבטא בצורה מכבדת ואכפתית כשאני מעביר ביקורת, בין אם לזרים או לקרוביי.

אני מאחל לכולנו שניהיה נחמדים אחד לשני, נחייך אחד לשני ונפיץ רק טוב! זה בטח לא יזיק.