פוסט 2 - סוף סוף דיוטי

מי היה מאמין שרגע הזה יגיע,זה היה כ”כ רחוק לפני כמה חודשים, כשרק נפל לי האסימון שהמסע הזה הוא הדבר שאני רוצה לעשות.

ואז סוף השבוע האחרון בארץ הגיע ואיתו ההתרגשות הגדולה. עם כל שעה עוברת ההתרגשות גברה ונראה שזה אשכרה קורה.

אחרי שנפרדתי מהמשפחה והחברים מהעבודה, עליתי על הרכבת והגעתי לנתב”ג פתאום זה נראה אמיתי יותר.

והנה אני עוד רגע עולה למטוס ובפעם הבאה שאכתוב זה כבר יהיה אחרי שאחטוף כאפה הודית לפרצוף בצורת מיליון נהגי טוקטוק שרוצים לקחת אותי מהשדה להוסטל. אחרי כאפה שכזו בוודאי אבין שהטיול הזה מתחיל. איזה כיף!

העייפות ניכרת. בעזרת השם (או בודהה) אשן טוב בטיסה, בכל מקרה הכנתי סרטים דוקומנטריים א א שישלחו אותי היישר אל תנומה ערבה.

יאללה, התור בgate מתחיל להערם והסוללה במחשב מתחילה להעלם.

אז צ’או, 

הודו here I come!